.ירון מרגולין – מייסד לחיצות ההחלמה להבראת הגוף והנפש – ירון מרגולין

בריאות הנפש ואריכות ימים – מאמר על הטלומרים והשפעת הרגשות עליהם

פורסם ב 13 במאי 2024 ע"י

זקנה היא לכל היותר מצב שאפשר לטפל בו, תהליך טבעי שיש לנו שליטה עליו, ולא כפי שהורגלנו לחשוב מסביר דיוויד סינקלייר (Sinclair), מחבר רב המכר "תוחלת חיים" ומצביע על הטלומרים שבקצה ה-DNA שלנו..

ממחקרים משמעותיים שנערכו בעת האחרונה מתברר שהטלומרים האנושיים ממלאים תפקיד מרכזי בוויסות החיים אבל לבריאות הנפשית שלנו ישנה השפעה גורלית ומכרעת על אורכם.

ברברה מקלינטוק (McClintock) והרמן מולר (Muller), זכו בפרסי נובל (1983) על גילוי הטלומרים בשנות השלושים של המאה העשרים, במחקרים של הגנטיקאים על סוד הצמחים [מקור]. חקר צמח התירס הצבעוני, עמד במרכז התענינותה של כלת פרס נובל פרופ' מקלינטוק. תוך מעקב אחר מיקום הפיגמנטים בקלחים צבעוניים, חשפה מקלינטוק במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20, כשל בתאוריות של זמנה וטענה שאינן מסבירות את השינויים בין הדורות [מקור]. טרם נחשף החומר התורשתי באותם ימים. על סמך ממצאיה היא פרסמה תאוריה לפיה ישנם גנים ויותר מכך חלקם "מקפצים" בין הכרומוזומים בעת חלוקת תא הרבייה (מיוזה).

ה-DNA של כל היצורים החיים, ארוז במולקולות ארוכות הנקראות כרומוזומים, שהם למעשה "חבילות" של כל המידע הגנטי שמועבר מההורים לילדיהם [מקור]. נושא זה ידוע לכל אבל לא היה מוכר אז. המידע הגנטי, או ה"גנים", הם למעשה סדרה של בסיסים הנקראים אדנין (A), גואנין (G), ציטוזין (C) ותימין (T). אלה הם זוגות הבסיס. והם שמרכיבים את האלפבית הסלולרי שלנו ומי שיוצרים את הרצפים, או ההוראות הדרושות ליצירת כל חלק בגופנו, כל פעולה וכל תוכנית שמבקשת ביצוע כולל תהליכי החלמה. על מנת לגדול, להבריא, לתקן אברים שנפגעו גם להזדקן, הגוף שלנו חייב לפעול ובראשונה לשכפל את התאים שלו [מקור]. תהליך זה נקרא מיטוזה. מיטוזיס הוא תהליך המאפשר לתא "הורה" אחד להתחלק לשני תאי "בת" חדשים. במהלך מיטוזה, תאים יוצרים עותקים של החומר הגנטי שלהם. מחצית מהחומר הגנטי עובר לכל תא בת חדש. כדי לוודא שמידע מועבר בהצלחה מדור לדור, לכל כרומוזום יש מכסה מגן מיוחד הנקרא טלומר הממוקם בקצה ה"זרועות" הוא הנושא המרכזי של מאמר זה ובו ידובר בהמשך [מקור].

כשתא כלשהו של יצור חי ומורכב עומד להתחלק, כל החומר התורשתי שלו ה-DNA משוכפל, על מנת שלכל אחד מתאי הבת יהיה עותק שלם של החומר התורשתי. בעוד שתא רגיל מכיל שני עותקים של דחיסה יעילה של הדנ"א בתוך הגרעין, המכונה כרומוזון, ביחד כרומוזומים. בחלוקת התא, הם מוכפלים, כך שכל אחד משני התאים החדשים שנוצרים בחלוקה מקבל העתק שלהם. כך הגוף מעביר מדור לדור את הנחיות בניית הגופים, הפעולות הנדרשות לניצול תזונה, לסילוק רעלים, לכל מה שמאפשר חיים, להחלמה ולמלחמה באויבים. אולם תאי מין, ביצית וזרע, מכילים רק סט אחד של כרומוזומים, וכשהם מתאחים נוצר התא החדש והוא כבר מכיל שני סטים, אחד מהאם ואחד מהאב, כך המידע מתערבב ולעתים אף משתפר וגורמי מחלה מסוולקים ולא פוגעים בדורות הבאים. החלוקה היוצרת את תאי המין נקראת חלוקת הפחתה (מיוזה).

מקלינטוק בניגוד למקובל עד לאותו רגע, הבחינה בשינויי הצורה של הכרומוזומים במהלך המיוזה. ב-1931 היא גילתה כי כרומוזומים מסוימים מחליפים ביניהם חלקים בשלב הזה (המיוזה) [מקור]. בנוסף לכך מקלינטוק הוכיחה שחלק מסוים מכרומוזום עובר פיזית לכרומוזום אחר, ועמו כמובן עוברות התכונות הגנטיות שהוא נושא (צ'פ הפעלה טבעי). מדובר בגילוי השחלוף הגנטי, הוא אחד המנגנונים החשובים ליצירת מגוון גנטי [מקור] ורוחב הנחיות לתפקוד ולפעלת הגוף גם הנחיות מדויקות לצמיחתו ובניה מחדש של אברים שנפגעו עם הזמן. הגילוי הזה [מקור] היה ההוכחה הראשונה לכך שמקלינטוק ניכנה ביכולת חשיבה מקורית ביותר ובראיית המציאות במקום בו כולם עיוורים. כמו בתהליכי החלמת הכליות הממסד הרפואי כיום ואז המדעי הגיב בלעג לטענותיה, התוצאות בשטח נדחו (המחקר הציטוגנטי של מקלינטוק שהתמקד בפיתוח דרכים להמחיש ולאפיין כרומוזומי תירס סולק מהבמה בבושת פנים.) [מקור McClintock, Barbara (1987), Moore, John A. (ed.), The discovery and characterization of transposable elements: the collected papers of Barbara McClintock, New York: Garland Pub] ומשום שלא הייתה כוח עצמאי יוקרתה המדעית נשחקה, עד שבתחילת שנות החמישים הפסיקה לפרסם את ממצאיה, על אף שמקלינטוק לא ויתרה והמשיכה במחקר [מקור1, מקור2, מקור3]. יצויין ויודגש שוב כי בימים ההם היו חוקרים שסברו שאין כלל חומר גנטי תורשתי והם שהובילו את המחנה, וטענו והטעו ודחו התקדמות בטענות שווא כי מדובר רק בהמשגה אנושית של תופעה שלא ניתן להוכיח את קיומה (בדומה ליחס בין הבריאה לאלהים). [מקור]. הנושא הזה כאב לה ומאוחר יותר היא פרסמה כי "יש להמתין לזמן הנכון כדי להביא לשינוי מושגי" [מקור].

בשנות השישים, עם התפתחות כלי מחקר חדשים, ובעיקר אמצעי ההגדלה האלקטרוניים והביולוגיה המולקולרית, חזרה החשיבה של מקלינטוק למרכז העניין, ואף התברר שמסקנותיה לגבי הגנים הקופצים שזכו לשם טרנספוזונים, תקפות גם לגבי מרבית האורגניזמים. מקלינטוק זכתה להכרה, והומשגה כמי שהקדימה את זמנה וזכצה להערכה רבה על שום שהתעקשה על ממצאיה מול הפרדיגמות השגויות של הממסד המדעי.

טלומרים – החלק שבקצה – הם נשמרים על ידי תזונה נכונה, ריקוד ואימון גופני מתון ורוגע נפשי או איפוק ושמירה על מטח חיים מאוזן – האיור מהמאמר Physical Activity and Nutrition: Two Promising Strategies for T – **כאן**

במחקר על החומר התורשתי של צמח התירס (מקלינטוק) וכן הרמן מולר שהתבונן בזבוב התסיסה, זיהו שניהם מבנים בקצות הכרומוזומים שככל הנראה סייעו בדרך כלשהי להגן על הכרומוזום ולשמור על המבנה שלו. מדובר בטלומרים [מקור]. את המושג "טלומר" טבע הרמן מולר, מהמילים היווניות telos (קצה) ו-meros (חלק), כלומר "החלק שבקצה". בהמשך נחשף האנזים טלומראז (קרול גריידר (Greider) מהמעבדה של בלקברן [מקור]). הוא האנזים שאחראי על הוספת הרצפים הללו לקצות הכרומוזומים. טלומר (איור למעלה) נמצא בקצה כל כרומוזום בתא, ומגן עליו, כמו פיסות הפלסטיק שמגנות על שרוך נעל מהתפוררות [מקור]. עם כל חלוקה של התא, כלומר הכפלה של הכרומוזומים, כל כרומוזום מתקצר מעט. אבל הטלומר שבקצה מונע ממנו להתקצר בחלק החשוב בו נמצא המידע הגנטי החיוני להפעלת כל המערכת שנקראת גוף [מקור]. נראה שהטלומר, שנמצא בקצה הכרומוזום, "מקריב" את עצמו כאפיגניה לאוריפידס במקום החומר הגנטי עצמו. האנזים טלומראז מתקן את קיצורו של הטלומר ומאריך אותו מחדש. הוא מוסיף רצף נוקלאוטידים ספציפי (TTAGGG אצל כל בעלי החוליות), לקצה '3 של גדיל DNA, באזור הטלומרים ובכך האנזים מאריך את הטלומר מחדש ומונע לפחות חלק מהתקצרותו. האנזים עובד בשיטת רוורס טרנסקריפטאז ומחזיק גדיל RNA משלו המשמש כתבנית להארכת הטלומרים המתקצרים לאחר כל מחזור תא [מקור1, מקור2, מקור3].

**טלומר** – באיור למעלה – הוא רצף DNA חוזר (לדוגמה, TTAGGG) בקצה הכרומוזומים שלנו. הטלומרים יכול להגיע לאורך של 15,000 זוגות בסיסים. **הטלומרים** מגנים על המידע [**מקור**], על ידי מניעת איבוד רצפי צמדי בסיסים של כרומוזומים בקצותיהם. הם גם מונעים מה**כרומוזומים** להתמזג אחד עם השני. עם זאת, בכל פעם שתא מתחלק, **חלק מהטלומר אובד** (בדרך כלל 25-200 זוגות בסיסים לכל חלוקה) או מקריב עצמו למען המשך סדיר של חיים. כשה**טלומר** נהיה קצר מדי, הכרומוזום מגיע ל"אורך קריטי" ואינו יכול עוד להשכפל [**מקור**] אירוע זה חותך את החיים. המשמעות היא שהתא גמור והופך ל"זקן" ומת בתהליך הנקרא **אפופטוזיס**. הוא לא יכול יותר לקחת חלק בתפקוד הגופני בוודאי שלא בבניה של אבר, למשל דופן צינורית הנפרון שנפגעה על ידי תרופות נגד יתר לחץ דם.

פעילות הטלומרים נשלטת על ידי שני מנגנונים: שחיקה ותוספת.

שחיקה, כאמור, מתרחשת באופן טבעי ובכל פעם שתא מתחלק. כשהתוספת שלו נקבעת על פי פעילות הטלומראז [מקור]. באדם הטלומראז ממשיך לפעול אבל בעיקר בתאי גזע [מקור]. אלו הם תאים שנמצאים ברקמות מתחדשות כמו המעיים, העור ומח העצם. בהיעדר טלומראז, הטלומרים נשחקים עם כל סבב של שכפול DNA, ומקצרים את חוט החיים [מקור].

במצב תקין האנזים טלומראז פעיל בעיקר במהלך ההתפתחות העוברית באדם, וכך התאים בעובר יכולים להתחלק במהירות ולאפשר לעובר לגדול ולהתפתח. אך לאחר מכן הטלומראז מפסיק לפעול ברוב התאים. לא כן בבעל חיים מוכר בשם לובסטר, בגופו התאים של אבריו שבים ומייצרים טלומראז [מקור], שלא במפתיע, ב-95-85 אחוז מסוגי הסרטן בגוף האדם נמצא שהטלומראז בתאי הגידול פעיל, ומונע למעשה את מותם הטבעי של התאים הרעים דווקא [מקור]. כך שהטלומרים של הלובסטרים ולצערנו של תאי הסרטן מתארכים שוב ושוב והתאים שלהם "מתחזקים טלומרים" ויכולים להתחלק לנצח ולמעשה למנוע הזדקנות ומוות של אברים בלובסטר ולהיפך בבני אדם חולי סרטן [מקור].

שיפוץ רקמות וריפוי פצעים

כאשר השחיקה במנגנון הקיום של הטלומרים דומיננטית, התא לא יכול להתחלק והוא עלול להיכנס למצב של הזדקנות (Senescence). תאים מזדקנים מפריעים לתפקוד הרקמה שבה הם נמצאים למשל בכליות, ברקמת שומן או בלב, ואפילו במוח והם מפרישים חומרים שגורמים לדלקת כרונית. נושא זה פותח מרחב לתחזוקת טלומרים ולניסיון לחפש דרכים חדשות לתיקון טלומרים.

למאמרי –

סילוק הגורמים האוינים

מחקרים שנעשו במעבדה על בעלי חיים הראו שכשסילקו את התאים בהם הטלומרים קוצצו מהרקמות שבהם נצפו החל שיפור ברבות מתופעות שנישענות על דלקת כרונית, ואפילו תוחלת חייהם התארכה

[מקור]. מסתבר שגם בתאי דם לבנים הלויקוציטים אורך הטלומרים במצבי דלקת וחולי כרוני מתקצרים [מקור]. מכאן שיש לטפל בבעית קיצור הטלומרים אפילו בתאי מערכת החיסון.

מזון כתרופה – **שעועית** **לבנה** יכולה למנוע קיצור טלומרים בדופן המעי הגס.

צריכת פולי שעועית המכונה שעועית חיל הים (שעועית לבנה, בצילום למעלה), שמן סובין אורז עליו פרסמתי – כאן, (NB) וסובין אורז (RB) הוכחו כמעכבי קרצינוגנזה של המעי הגס [מקור]. אורך הטלומרים נחקר אף הוא לאחר שימוש במזן זה כתרופה ונמצא בקורלציה עם הגיל וכולסטרול HDL בטווחי נורמה ואורכים רצויים, ובנוסף עם שיפור ברמות עמילואיד A (SAA) בסרום וזאת כבר בשבוע 4 (P ≤ 0.05). מתחילת השינוי התזונתי ומעבר למזון כתרופה זה שנחקר [מקור]. המחקר הזה מסכם את ההיתכנות של צריכת שעועית לבנה, שמן סובין אורז וסיבי תזונה מוגברים לרמות הקשורות מניעת טיפולים מסוג כימותרפיה של CRC [מקור].

אורך הטלומרים (שהם רצפי 5′-TTAGGG-3′ חוזרים בקצה הכרומוזומים) קשור למספר מחלות הפוגעות בבני אדם. מלבד סרטן, מחלות לב וכלי דם, סוכרת אי-ספיקת כליות, יתר לחץ דם, אלצהיימר וזיקנה טרם עת, מחלות כרוניות משמען שאורך הטלומרים קצר במיוחד. מככבות בין מחלות ה"טלומריות" בהן הטלומרים קצרים מדי דיסקרטוזיס מולד (DKC). המחלה, הזו פוגעת בעיקר בזכרים, מופיעה כבר בלידה ובאה לידי ביטוי בבעיות שונות, שהחמורה מביניהן היא כשל במח העצם שמחייב השתלה [מקור]. מחלה נוספת היא פיברוזיס ריאתי אידופתי, מחלה שמחקרים קשרו בינה לבין שינויים גנטיים (מוטציות) בחלבונים הקשורים לביולוגיה של טלומרים [מקור]. גם מחלות נפש כרוניות נקשרות באורכם של הטלומרים.

מחלות נפשיות כוללות סוגים שונים של העדר איזון מחשבתי או הצפה רגשית כאשר השכיחות ביותר הן דיכאון, סכיזופרניה דאגה, סטרס או מתח וחרדה.

במאמר זה נראה שרוב המחקרים מדווחים כיום על אורך טלומרים מופחת או קצר בחולים הסובלים מהפרעות נפשיות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. יש לזכור שכל טיפול שיאריך את הטלומרים טומן בחובו את הסיכון לעודד את התפתחותם ההרסנית של תאים סרטניים, ועל כן יהיה צורך בשינוי חשיבה יסודי שייתן מענה לקיצור או ימנע אותו במקום מחשבה על "להאריך אותו". לשם כך ננסה להבין את ההשפעה הכללית של גורמים שונים על אורך הטלומרים.

תמצית אסטרגלוס (astragalus).

צמח האסטרגלוס בעברית – **קדד קרומי** בסינית Huang Qi הינו שיח רב שנתי ממשפחת הפרפרניים (סוג של גינסנג) הוא צמח אנטי-ויראלי, ונוגד אלרגיה הידוע בשלל סגולותיו הרפואיות, בפרט **חיזוק מערכת העיכול** ושיפור תהליכי העיכול ובמיוחד חיזוק של ה**מערכת החיסונית**.

המין הרפואי גדל בשטחי הבר של צפון-מזרח סין, מרכז מונגוליה, סיביר, וכגידול מסחרי בעיקר בסין. כיום הזן הסיני הוא אחד מצמחי המרפא הנסחרים ביותר מבין צמחי המרפא בעולם. שמו יצא למרחקים, המדע לא מצדיק זאת ויש הסוברים כי הוא מאריך טלומרים. כך הגיע לשוק תוסף המזון TA-65 מחברת T.A. Sciences האמריקאית, התוסף הזה TA-65 מופק מצמח המרפא הסיני אסטרגלוס, בעברית – קדד קרומי. החברה טוענת שהתוסף מסייע בהפעלת המנגנון המאריך את הטלומרים בבני-אדם. מחקרים שנעשו לצורך אימות הטענה, שוללים אותה. נושא שאינו מפריע לחברה למכור את התוסף בעלות הנעה בין 200 ל- 800 דולרים לחודש. מתכון לתמצית מצמח זה למטה. הגם שאין שום הוכחה ככל הידוע לי לאריכת הטלומרים בעזרת TA-65, כידוע סיפורי מייסס מעמיקים בתודעת בני זמננו יותר מעובדות.

בשנים האחרונות שורש הקדד קרומי עורר עניין מיוחד בקרב מדענים, בשל תכונותיו משקמות הכבד (Hepatoprotective). כמו כן נתפס כאנטי סרטני (Antipofilative) – הן בזיהוי והרס של תאים סרטניים והן כמסייע יעיל לתהליכי החלמה עם / לאחר טיפולים אונקולוגיים. זו גם הסיבה שנחשד כמאריך טלומרים, אבל במחלת הסרטן יש לחסל את הטלומרים כדי להביא להחלמה.

ברפואה הסינית יחד עם השוש הקירח ו- פטריית הריישי, האסטרגלוס מוגדר אחד מרכיביו העיקריים של "מגן לבן" – פורמולה וותיקה לחיזוק מערכת החיסון וטיפול באלרגיות.

מתכון

תמצית הקדד הקרומי – תמצית אסטרגלוס

מבשלים את הצמחים בסיר עם חצי כוס מים לעשר דקות. יש להניח על הסיר מיכסה, מכבים את האש לאחר הרתיחה ומחכים 10 דקות ומסננים לקבלת התמצית.

נהוג לשמור את התמצית במקרר ולשתות ממנה כשליש מהכמות שהתקבלה בכל פעם – 3 פעמים ביום רצוי לפני הארוחות.

תקווה ותפילה לאנזים טלומראז

כידוע תפילות עוזרות רק היכן שאין בהן כל צורך כך גם מתן האנזים טלומראז, אמנם פרופ רונלד דה פיניו וקבוצת המדענים שגידלה עכברים זקנים במעבדתם באוניברסיטת הרווארד הצליכה עם מתן אנזים טלומראז להפוך אותם לצעירים יותר ואף להחלמת אברים פגועים בגופם [מקור], אולם האדם אינו עכבר ברוב המקרים ומסתבר שמתן טלומראז רק מעלה את הסיכון לכמה סוגי סרטן בגופו.

"אנזים הנקרא טלומראז יכול להוסיף DNA לקצוות הכרומוזומים כדי להאט, למנוע ולהפוך חלקית את הקיצור" טוענת פרופ' אליזבת בלקברן, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2009, שותפה בתגלית הטלומראז [מקור]. הטלומראז, שהוזכר לעיל הוא אנזים המוסיף רצף נוקלאוטידים ספציפי (TTAGGG) אצל כל בעלי החוליות. בלקברן זכתה בפרס נובל לרפואה יחד עם קרול גריידר וג'ק שוסטק על שגילו את האנזים טלומראז [מקור]. בראיון לthe Guardian אמרה בלקברן שמשמשת כיום נשיאת מכון מחקר מדעי [מכון סאלק בסן דייגו], ש"אנחנו יכולים [לעשות דברים] שמשפיעים על הטלומראז והטלומרים שלנו, דברים שיכולים [לדחות] כניסה לטווח מחלה ממטווח בריאותי". והוסיפה שהמטרה כיום "שמירה על אנשים בריאים יותר ולמשך זמן רב יותר ועל מניעת כמה מחלות הזדקנות". פרופ' אליזבת בלקברן מדגישה שלא מדובר למעשה על הארכת תוחלת חיים קיצונית – כפי שהאגדה הייתה רוצה אלא על דרך "להישאר בריא יותר" וכמובן להפחית ככל האפשר את שיעורי התמותה [מקור].

לצאת מסטרס "אפקט הטלומרים: גישה מהפכנית לחיים צעירים, בריאים וארוכים יותר"

מרמור גורם לקמטים – מתברר שהאימרה הותיקה נכונה – נחשף שרגשות נוקשים כמו דאגה, חרדה וביקורת נבזית כמו מרמור ותחושת קבע שאני או משהו בסביבתי לא בסדר מעודדים תחלואה, ואולם המנגנונים הביולוגיים המקשרים בין רגשות אלה למצב הבריאותי יותר ברורים ברמה המדעית ונקשרים באנזים הטלומראז.

בספרה The Telomere Effect-The Telomere Effect: A Revolutionary Approach to Living Younger, Healthier, Longer" שיצא לאור בהוצאת אוריון ספרינג אליזבת בלקברן טוענת כלת פרס נובל בלקברן שכדי להאריך את הטלומרים שלנו, או לפחות לעצור את התקצרותם, עלינו לשפר את אורח החיים שלנו על ידי ניהול מתח חיים כרוני, פעילות גופנית, תפריט תזונה אנטי אוקסידנטי ולטפח שינה רגועה ומספקת [מקור].

מחקרים מראים שאורך הטלומרים אמנם מנבא באופן מהימן התפרצות מוקדמת של מחלות הקשורות להזדקנות ותמותה מוקדמת. הם גם מושפעים במידה רבה ממגוון גורמים הקשורים באורח החיים שלנו, בהם תזונה ופעילות גופנית [מקור1, מקור2]. גורמים אלה קובעים במידה רבה

באיזו מהירות יתקצרו הטלומרים שלנו, ומכאן עד כמה מהר נזדקן ונחלה או נשנה כיוון ונחלים.

הטלומרים, חושפת פרופ' אליזבת בלקברן, "מאזינים" למחשבות שלנו ומושפעים מהן. חרדה, מחשבות טורדניות, דאגת יתר, התפרצויות זעם וביקורת מבזה.

פרופ' אליסה אפל, פסיכולוגית העומדת בראש המעבדה להזדקנות, מטבוליזם ורגשות באוניברסיטת קליפורניה חוקרת אף היא את הטלומרים ושותפה לכתיבת הספר "אפקט הטלומרים: גישה מהפכנית לחיים צעירים, בריאים וארוכים יותר". מעל ל-‭15‬ שנה פרופ' אליסה אפל בוחנת את ההשפעה של סטרס על בריאות האדם, ובעשר השנים האחרונות היא עובדות יחד עם פרופ' אליזבת בלקברן, על מחקרים בתחום הנפש והשפעתה על אורך הטלומרים.

מעגל הכעס של סנקה

דפוסי חשיבה שליליים והתפרצויות זעם היו תמיד בחברה האנושית, לוקיוס אנאוס סנקה היה הראשון לחקור נושא זה. סנקה שהיה המורה של נירון קיסר הנער חי 5 לפנה"ס-65 לספה"נ Lucius Annaeus Seneca, אנו מכנים אותו רגש נחקר כיום כעס, זעם וזעפ צדקני אבל סנק כינה אותו איפוק. במאה ה19 הנושא נקשר בהתפרצויות זעם בלתי נשלט נושא שכונה האופי האורלי לטענת פרויד שניסה לשלבו עם הבלם הנעדר ממשל המרכבה לאפלטון נוכח סוס הפרא הרתום אליה ומושגים ארטילאיים בלתי מבוססים מדעית. אלכסנדר רומנוביץ לוריא ( 1902 -1977 Luria), חוקר המוח המהולל ["המוח העובד" (The Working Brain)],[בחלק השלישי של האתיקה של שפינוזה, " על מקור הרגשות וטבען" ויש המתרגמים "על מקורם וטבעם של ההשפעות"] הלך בעקבות שפינוזה (מגדולי הפילוסופים [מקור1, מקור2, מקור3]) וקשר כמותו בין צורת מחשבה, לפי שפינוזה [(אתיקה, חלק ד', על שעבוד האדם (על כוחן של הרגשות)] כך, כוחנו וסגולתנו באים לידי ביטוי ברמה הגופנית בתרגול של חיים טובים [מקור]. בשנת 1974 פרסם לוריא כי גם הוא מצא שרגשות נקשרים ביכולת הגוף לתפקד כמו גם בכשל בתפקודי הגוף ובמקרה שלפנינו, לוריא קשר בין רגשות ותפקוד המוח, ולהפך בין פגיעה במוח וכשל רגשי [1962 – Evgenia Homskaya (2001). Alexander Romanovich Luria: A Scientific Biography, Plenum Publishers, New York, NY, p 55.]. הוא תיאר "שלוש יחידות תפקודיות עיקריות של המוח שהשתתפותן הכרחית בכל אחת מהפעילויות הנפשיות" (Luria's Working Brain, 1974, עמ' 43). יחידות אלו אחראיות על ויסות טונוס קליפת המוח או ערות, הן אחראיות על השגה, עיבוד ואחסון מידע המגיע מהעולם החיצון וגם על תכנות, ויסות ואימות של פעילות נפשית דולף זילמן Dolf Zilman (1977) מייסד התיאוריה תיאוריית הנטייה האפקטיבית (Affective disposition theory – ADT), הבחין בין מסלולי תגובה רגשית – צופה שמאמין כי המעשה בו הוא צופה לא מוסרי, מפתח תגובה רגשית (כינה אותה חסרת מוסר amoral) שפועלת במסלול שונה להפליא מאשר אם הצופה מאמין שאותו מעשה הוא מוסרי והולם [מקור]. נושא התגובה הרגשית עקב תחושת איום, למה זה מגיע לי, או התנהגות לא מוסרית נחקר והוכח כקשור במוח עצמו שב וקיבל תמיכה מג'רום קאגאן [מקור

Kagan, Jerome. (1994) "Galen's Prophecy: Temperament in Human ". New York: Basic Books] אבל אל הקונצנזוס הממסדי הוא הגיע (2005) כאשר הוצג ע"י ג'וזף לה-דו – ג'וזף לדו, פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת ניו יורק שחקר והוכיח את מערכת היחסים גוף נפש בין רגשות הכעס והמוח הרגשי (המוח הרגשי) [מקור1, מקור2].

מסתבר שהתנהגות הקשורה באי סובלנות לא רק פוגעת במבנה המוח אלא מקצרת באופן כללי את הטלומרים שנמצאים בתאי גוף האדם. כלומר העדר איפוק ושלוות נפש מאיץ תחלואה כרונית והזדקנות טרם עת.

פרופ' בלקבורן ופרופ' אפל מכנות מצב זה"עוינות צינית". מצב שמוגדר על ידי כעס וחשדנות שמתעוררים ומוגברים סביב נושא יום יומי כגון "למה זה קורה דווקא לי?".

כשאדם עם דפוס חשיבה כזה נאלץ לדוגמה לעמוד בתור ארוך בסופרמרקט, הוא לא רק חושב "אני שונא לעמוד בתור הארוך הזה", מסבירה אפל אלא חושב: "הקונים האחרים עוקפים אותי בכוונה!". סנקה כאמור היה הראשון לדון במרחב הרגשות הזה לעומק. סנקה כינה רגש זה: "חמה עיוורת" וקשר בין החמה העיוורת והחינוך של האדם. סנקה הסביר שככל שזכויותיו של אדם (לי מגיע) מתרחבות, בין אם הזכויות האלה מוצדקות (בריאות הציבור), חוקיות (שיווק תרופות) או על דעת עצמו (נתניהו) או סביבתו (מצביעי הליכוד) האדם חווה התפרצויות זעם אדירות כבמקרה אותו חקר סנקה – ניירון קיסר. קיסר היה ידוע בהתפרצויות זעם, העדר איפוק בלתי מרוסנים ובלתי צפויים. מימד כויות היתר, "המגיע לי" היה בולט לכל עין. גם התפרצויות הזעם סנקה הבחין שאפילו אם רק נדמה לקיסר שאינו זוכה בכבוד הראוי לו הוא יכל להרוג בזעם מתפרץ בשל כך.

שימו לב שבדלפק לאנשי המחלקה הראשונה בטיסות נערמות הכי הרבה התפרצויות זעם, תלונות ודרישות נוכח ה"מגיע לי", כי אנשים רבים ששילמו יותר חסרי איפוק, ובלם רגשי ונדמה להם, ולעתים לסביבתם החנפנית שאכן מגיע להם יותר, ואם זכויות היתר, לדעתם, נרמסות – הטלומרים בתאיהם החשובים ביותר למשל במוח, בלב ובכליות מתקצרים בשל התפרצויות הזעם שלהם.

באחד המחקרים שפרופ' בלקבורן ופרופ' אפל סוקרות בספרן גברים שנמצאו תחת דירוג גבוה במדידת עוינות צינית והיו בעלי טלומרים קצרים בהרבה לעומת גברים עם ניקוד נמוך יותר של אלימות.

מחסום הסינון הגלומרלי – איור למעלה. אלבומין בשתן הוא מדד שעולה בדרך כלל בהתמדה נוכח טיפול תרופתי, נפרולוגי – הוא גם אות אזהרה וקריאה לבחינת הטלומרים המתקצרים בכליות ומקדמים דיאליזה ומוות. יתר אלבומין בשתן זועק למעבר מתרופות אל מזון כתרופה להגנה על הטלומרים

תאי פודוציטים מיוחדים הם חלק ממחסום הסינון שבפקעית הכליה (גלומרל) התאים האלה יוזכרו מיד – הם שומרים על מדד ה-GFB, מחקרים של תקשורת בין-תאים במקרה זה בין הפודוציטים ותאי מחסום נוספים בפקעית הכליה, בשילוב עם התקדמות האפיגנטיקה – נושא עליו פרסמתי מאמר בשם אפיגנטיקה ומזון כתרופה ביולוגית להחלמה ממחלות גנטיות ומככב בתפריט החלמה שנבנה במיוחד עבור כל מבקש החלמה למניעת התדרדרותו של מדד הסינון והאלבומין בשתן. הניחו את הבסיס לדור חדש של טיפולים משני אורח חיים שמתערבים ישירות ב-GFB וכוללים מתן אנזים היכול להעביר קבוצות פוספט (Phosphate – זַרְחָה מה – ATP (אדנוזין 5'-טריפוספט – מולקולה נושאת אנרגיה) לחלבון בתא וקו-אנזים Q10 (CoQ10) שנמצא גם הוא בתפריט המכונה תפריט 1 – שמעביר אותך מתרופה למזון כתרופה. השימוש בתוסף המזון (קואנזים Q10 – 400 מ"ג יוביקווינול בהשכמה (למשל ב 05:00 וכן של 400 מ"ג בלילה לפני השינה נמצא גם כמסייע להארכת הטלומרים) יש להתחיל במינון בינוני-נמוך בשלב הראשון. האנזים טירוזין קינאז מסיס, נמצא כמסרטן ואני מתנגד ככל יכולתי לשימוש בו מסיבה זו. גישה זו מבקשית להישתמש במזון כתרופה כולל כאמור תוספי מזון – למעלה הוזכר Q10, תחילה במקרה של מחלת הכליות יש לבלום את ירידתו של ה-GFR וזאת על-ידי תפריט תזונה מתואם אישית ולאחר מכן להרים אותו בהדרגה עד לטווח הנורמה [מקור]. פגיעה בפדוציטים ניכרת במדד של החלבון בשתן [מקור]. מדד זה (יתר אלבומין או פרוטאין בשתן) מצביע על הפודוציטים (PO – the podocytes) – תאי רגליים – פגיעה בהם משמעה כפולה: קיצור טלומרים ודליפת חלבון מהפלזמה לתוך השתן (פרוטאינוריה) [מקור]. תאים אלו הם תאי אפיתל מיוחדים שממוקמים בקפסולה של באומן, כלומר בחלק זעיר שבאבר הכליה). תאי רגליים כאלה עוטפים את הנימים של הגלומרולוס (פקעת הסינון) שבתוכה בעזרת הרגליים הארוכות שלהם בדומה לשילוב אצבעות ידיים זו בזו, נוצרים ביניהם מעברים זעירים. הם חלק ממחסום הסינון הפקעתי והשכבה השלישית בו. דרך שכבה זו – במצב הבריא, מתבצע סינון של הדם [מקור] – מטרת הכליות לספק דם נקי ממזהמים, ורעלים שונים לגוף. הכליות נדרשות לסלק את המזהמים שנמצאים בזרם הדם אל כוללים: רעלים אורמיים שנוצרים בנטילת תרופות, זיהום שמגיע מאויר מזוהם ומריסוסים כמו דיאוקסין ועישון וגם מיתר חלבון ומלחים [מקור].

רגלי הפדוציטים (בכחול באיור למעלה) עוטפות את הנימים, אבל משאירות חריצים קטנים, רווח ביניהן. דם שמגיע אל הפקעית מהגוף מסונן דרך חריצים אלה, המכונים גם נקבובית חריץ. חלבונים שנמצאים בזרם הדם נדרשים לגוף לתפקוד ובניה מחדש של תאים שסיימו את תפקידם, כאן הם מקבלים טיפול. כאן הגוף מארגן סינון של חלבונים, ולאחר שנוקו מרעלים הם מוחזרים לזרם הדם שמעביר אותם לאזור בו הגוף דורש אותם. החריצים האלה (מסננת טבעית) מונעים מהחלבונים לצאת מזרם הדם אל הנפרונים – תאים אלו שבים ומתחדשים. נבנים מחדש ומתקנים את האבר הפגוע אך

רק כל עוד הטלומרים מאפשרים את חלוקתם.

הנפרונים הם למעשה צינורות ביוב, הצינוריות שמובילים את הפסולת שנערמת בגוף מתזונה, תרופות ומהאוויר לצינור השתן. המרווחים האלו שבין רגלי הפדוציטים – מכונים גם פדיקלים – והם גדולים מספיק כדי לאפשר לסוכר ולמים לעבור דרכם אבל קטנים מכדי לאפשר לחלבונים לעבור דרכם. כך אפשר להגיד נוצרה מסננת טבעית, חכמה ששומרת על החלבונים, בונה עצמה כל הזמן מחדש ומתחדשת הודות לאורך טלומרי תקין, ומחזירה אותם לזרם הדם להזנת הגוף. מדד חלבונים גבוהה בשתן מצביע כמעט תמיד על פגיעה במעבר זה שמאפשר לחלבונים לזלוג החוצה וכאמור על טלומרים קצרים מדי. מצב זה הוא המחלה הנפוצה של הכליות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. פירושו מרווחים מוגדלים במערכת הסינון של הדם בכליה, פצע במחסום הסינון הגלומרולרי (The glomerular filtration barrier), כל פצע מכונה גם דלקת [מקור1, מקור2]. נושא שניכר ביתר חלבון (אלבומין) בשתן ומזהים אותו בקצף או בועות, בעת הטלת שתן [מקור1, מקור2].

בשפת הרופאים פרוטאינוריה (פרוטאין = חלבון, ביוונית: πρώτα פְּרוֹטָה). מה שחשוב לנו זה ש

הוכח שתהליך זה הפיך – אפשר להחלים ממחלת הכליות

[מקור].

בשכבה אחרת באותו אזור יכולה להתרחש פגיעה אחרת שמכונה חמצון. המחמצן הגדול oxygen species) ROS) נמנה על הרדיקלים המחמצנים המזיקים ביותר בגוף האדם – הוא אחת הסיבות להתקצרות טלומרים טרם עת בכליות, בדופן המעי, בלב ובכבד. ROS הוא תוצר של יתר הומוציאסטין, נושא מרכזי בתהליכי החלמה בעזרת מזון כתרופה.

המחמצן האיום ה-ROS נמנה על האויבים העיקריים של צנרת הגוף בכלל, טלומרים ושל הלב, ושל כליות בפרט (פרוטאינוריה). במדדי חלבון גבוהה בדם (פרוטאינוריה) ההומוציסטאין הוא הכוכב. המחמצן הזה בעל יכולת פגיעה בחלבונים תאיים, ליפידים (שומנים), תאי האנדותל גם ברקמת החיבור של הפקעית כלומר בתאים המזנגיים – אלה תאים מתכווצים הדומים מאוד לתאי שריר חלק של כלי הדם. כלומר שריר שמתכווץ ומשתחרר עצמאית. ההתכווצות שלהם מתרחשת כתגובה לגורמים שנמצאים בזרם הדם כמו אנגיוטנסין, אנדותלין-1 וגורמים שמפעילים טסיות דורשים דילול דם [מקור]. בנוסף לכך לאחרונה נחשף כי התאים האלה גם מתכווצים כשדופן העורקיק מוביל הדם מתכווץ – כלומר נוצר אז גם מחסור בחמצן, וגם שהם מווסתים תהליכי התפתחות, כלי דם ומעורבים בגורל התא, במיוחד עקב פציעתו ודלקת. הם פועלים באמצעות דיבור צולב עם תאים שכנים להם, ובעקיפין הם מאפשרים בהמשך חידוש של המטריצה (הנוזל הבן תאי) [מקור], או מונעים את החידוש שלה מה שדורש מעורבות של חומרי הזנה שמשנים לטובה את מצבו הכימי של הנוזל הזה (אפיגנטיקה, כאן נכנסים לתמונה נבטי הברוקולי, סיבי קמח האגבה, הפסיליום, סיבי תזונה נוספים, קמח קליפות הרימון והחלק הלבן שבקליפת התפוז – כולם נחשפו כמקדמים את אריכותם של הטלומרים). תאים אלו מכונים במאמרי מחקר גם תאי סטרומה. הם יכולים לווסת מגוון תהליכים כגון חסינות, דלקת, התחדשות ובהקשר של תגובות לא מסתגלות – פיברוזיס (קבוצת מחלות שבהן מתפתחת דלקת חריפה באבר).

למאמרי **אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin**.
רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה – הוכח לאחרונה שרעלנים אורמיים קשורים למיקרוביוטה של המעי הגס – איך להחלים ללא תרופות ולהימנע מדיאליזה.
זרחן – Phosphorous, והאם מוכרחים להתחיל בדיאליזה טרם נבחנה רמתו של גורם
אנמיה למה חסר לי ברזל?
**למה חולי כליה, שנוטלים כדורים להפחתת לחץ דם גבוה, יגיעו בוודאות לדיאליזה.**
**על ההשפעה האיומה של חלבון מן החי על הכליות**
**תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה**

לרפואת הממסד אין עדיין מענה גם לבעיה זו, הם לא פגשו את כוחם של נבטי הברוקולי וסיבי הפסיליום. אבל מטפלים שלא מחויבים לתעשיית התרופות, הגם שהיא מאוד סקסית, אין בעיה עם נבטי ברוקולי ואפילו לא עם קמח קליפות אננס וקמח קליפות רימונים. יש וכדורים אנטי-דלקתיים הם מקור הבעיה, שלפנינו, יש ואינסולין הוא סיבתה וכמעט תמיד כדורים נגד יתר לחץ דם, אבל אלו נקשרים יותר עם יתר אלבומין בזרם הדם, לא רק בקיצור טלומרים. על אלבומין בדם אסביר לך בהזדמנות אחרת – מכל מקום נושא זה קשור בטיפול בטלומרים כי הוא מלמד על יתר חלבון – התגלה כי יתר חלבון בגוף גם מקצר טלומרים [מקור]- כאשר טווח הנורמה של אלבומין בדם – 3.50 -5.50 (הוא תקין) הופעת חלבון בדם (אלבומין) או חלבון בשתן כפי שהוסבר לעיל, מלמדים על פגיעה בטלומרים שנמצאים בחלק התחילי של הכליה, בעוד שמדד החלבון בדם מצביע על מקום אחר של הטלומרים שבכליה. לא על פגיעה במחסום הסינון, אלא על הטלומרים שבצנרת הכליה, שבנפרון שממשיך מהפקעית ומכונה האבובית המקורבת (הצינורית הפרוקסימלית) [מקור1, מקור2, מקור3]. גם אם האלבומין בשתן עולה על 30 מיליגרם ל-24 שעות = הדלקת נמצאת כנראה גם בדופן הנפרון ומחסלת שם את הטלומרים. וזה כנראה המקרה הנפוץ במחלת כליה ובמאה וחמישים שנות כשל בהחלמתה. מדד זה רוצה לומר דבר נוסף –

קלוטו (Klotho – הוא גן אנטי-אייג'ינג מאריך טלומרים שזוהה לאחרונה ומווסת הזדקנות הפועל כהורמון במחזור הדם עם מעורבות גורלית בוויסות איתות אינסולין, הומאוסטזיס של זרחן, עקה חמצונית ותפקוד דלקתי הקשור לגיל, יתר אלבומין, אלצהיימר, פרקינסון וכשל בהחלמת הכליות וכן של המוח במקרה שהוא מעודד יתר לחץ דם

[מקור1, מקור2, מקור3.) – על מחסור בויטמין D מקרני השמש, על קיצור טלומרים [מקור], קיצור זמן החיים, בהעדר קלוטו או במחסור בקלוטו [מקור1, מקור2] או מה שנקרא ללא סיבה טבעית, שהוא מחסור בקרני שמש ישירה לעור האדם, ושוב על קלוטו נושא שאפשר לקרוא עליו עוד כאן. בנטילת תוסף מזון בשם D3 ויטמין אין כדי לעודד את הייצור של קלוטו בגופנו על ידי הכליות. שבו בשמש.

ישנה דרך שנחשבת קלה לפתרון. השיטה נשענת המזון כתרופה שמלווה ב"לחיצות ההחלמה" וישיבה קצרה כל יום מול קרני השמש עם גוף חשוף ככל האפשר – על נושא זה אפשר לקרא עוד – כאן, וכאן גם כאן וכאן.

קיצור טלומרים בבני אדם מתרחש כל הזמן וגם בתאי כליה חולה עם יתר אלבומין מהלך שנקרא קיצור טלומרים [מקור1, מקור2, מקור3], הוא שיכול לגרום להזדקנות משוכפלת, החוסמת חלוקת תאים ומעודדת קיצור חיי אדם ואם לא די בכך קיצור טלומרים יוצר קושי בתהליכי שיקום הכליות. נראה שמנגנון זה מונע חוסר יציבות גנומית ומעודד כשל כלייתי ולעתים גם התפתחות סרטן בתאים אנושיים על ידי הגבלת מספר חלוקות התאים הבריאים. בנוסף לזאת, טלומרים מקוצרים פוגעים בתפקוד החיסוני, מגבילים את ריבוי התאים והם קשורים לתחלואה ותמותה מוגברת [מקור] גם מה שעשוי להגביר את הרגישות למחלה כרונית קשה ולעודד דלקת האם תזונה נוגדת דלקת יכולה לעזור? [מקור]. הטלומרים Telomeres והארכתם או מניעת התקצרותם היא עוד משימה של המבקש לסייע להחלמת הכליות [מקור1, מקור2]. בעזרת תוכנית מזון כתרופה [מקור], איזון ה-pH, ומתן קמח קליפות עץ האורן שמקורו במכונה רפואת עץ האורן שכוללת תוכנית למניעת הנזק החמצוני של אזורי הטלומרים, בה לתוסף Q10 תפקיד חשוב, וישיבה קצרה בשמש חשופים ככל האפשר כל אלו המדענים הוכיחו שניתן בעזרתם להאריך את הטלומרים. על נושא זה בפרק ג' של התכנית לשיקום הכליות – כאן.

סיבים תזונתיים קשורה לטלומרים ארוכים יותר. למאמרי על סיבי התזונה – כאן

ניתן להגדיל או להקטין את שיעור קיצורם של הטלומרים על-ידי גורמי אורח חיים מתאים וייחודי. בעזרת בחירה טובה יותר של תפריט תזונה, פעילויות גופניות והרפית כיווצי שרירים כרוניים. הוא הבסיס לגישת ההחלמה החדשה ועל כך להלן,

[מקור]

בעוד שקיצור הטלומרים telomeres הוא תהליך טבעי, נזק מצטבר בתאים הוא כבר מחלה וגורם שיכול להאיץ אותה ולקצר את חיי האבר, או חלק מחלקיו. תאים פגומים ואורך טלומרים קצר יותר (TL) נקשרים כאמור למחלות כרוניות קשות לכן הטלומרים Telomeres המתקצרים חייבים לקבל הארכה. מסתבר שטיפול במזון כתרופה או בעזרת תוכנית מזון כתרופה כוללת בתוכה תוכנית למניעת הנזק החמצוני של אזורי הטלומרים ואיזון ה-pH, על-ידי מיץ ירוק יכול להוביל את הטלומרים או האבר הפגוע בשל קיצורם לשינוי מגמה ולהגן על הגוף, בראש ובראשונה על ה- ה- DNA ובשניה על ה-הטלומרים מדובר למעשה בשיטה שמאריכה את חיי האדם גם אם הוא מטופל במחלה כרונית מאוד קשה כמו מחלת הכליות [מקור].

אחת הדרכים המרכזיות לשמירה על הטלומרים קשורה במדד שנקרא תנגודת לאינסולין – למאמרי תנגודת לאינסולין (insulin resistance) מאת ירון מרגולין

איך להוריד את רמת האינסולין בגוף באופן טבעי ופשוט

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such